Moed katane
Daf 6a
הלכה: אֵין נוֹשְׂאִין נָשִׁים בַּמּוֹעֵד. 6a שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי בִיטּוּל פִּרְייָה וְרִבְייָה. בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי יָסָה. הָעֶבֶד מָהוּ שֶׁיִּשָּׂא בַמּוֹעֵד. אָמַר לוֹן. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. וְאָמַר שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי בִיטּוּל פִּרְייָה וְרִבְייָה. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהָעֶבֶד מְצוּוֶה עַל פִּרְייָה וְרִבְייָה. וְכָל שֶׁהוּא מְצוּוֶה עַל פִּרְייָה וְרִבְייָה אָסוּר לוֹ לִישָּׂא בַמּוֹעֵד.
Traduction
Simon b. Aba au nom de R. Yohanan (27)J., en (Gitin 4, 5) ( 40a). que les mariages sont interdits à ce moment, afin de ne pas nuire à la multiplication de l’espèce humaine (si c’était permis alors, on ajournerait tous les mariages à la demi-fête). On demanda en présence de R. Yossa, si un esclave peut se marier à cette époque? On déduit la réponse, dit R. Yossa, de ce qu’il est dit (ib.): Si un esclave est à moitié libre, il faut l’affranchir (et régler sa situation), afin de lui permettre, dit Simon b. Aba au nom de R. Yohanan, de se marier. Cela prouve qu’un tel devoir lui incombe, et dès lors il ne devra pas épouser de femme à la demi-fête.
Pnei Moshe non traduit
גמ' משום ביטול פריה ורביה. שאם אתה אומר נושאין נשים במועד ימתינו הכל ויצפו לישא במועד שיהו עושין סעודה אחת למועד ולנשואין ואין אדם נושא אשה כל השנה כולה. וגרסי' להא בפ''ד דגיטין בהלכה ה':
נישמעינה מן הדא. דתנינן שם מי שחציו עבד וכו' וקתני ליבטל והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה וכו' וכל שהיא מצווה וכו' ומטעמא דאמרן:
רִבִּי אִילָא רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. עַל שֵׁם שֶׂאֵין מְעָֽרְבִין שִׂמְחָה בְשִׂמְחָה. רִבִּי לָא שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא כִּ֣י ׀ חֲנוּכַּת הַמִּזְבֵּ֗חַ עָשׂוּ֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וְהֶחָ֖ג שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא מַלֵּ֖א שְׁבוּעַ זֹ֑את. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מִפְּנֵי הַטּוֹרַח. תַּנֵּי אֲבָל מִתְכַּוֵּין הוּא וְנוֹשֵׂא מֵעֶרֶב הָרֶגֶל. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי לָֽעְזָר. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. וַאֲפִילוּ עַל רִבִּי חֲנִינָה לֵית הִיא פְלִיגָא. אָמַר רִבִּי בָּא. עֲלַת כַּלְּתָא נַפְקַת טִרְחוּתָא.
Traduction
Selon R. Ila, ou R. Eléazar au nom de R. Hanania, c’est pour ne pas entremêler une joie avec l’autre (28)V. Rabba à (Gn 70).; ce que R. Ila constate d’après ce verset (2Ch 7, 9): car ils ont procédé à l’inauguration de l’autel pendant 7 jours, et la fête dura ensuite 7 jours (on les sépare donc). R. Jacob b. Aha déduit la même règle de ce qu’il est dit (Gn 29, 27): Accomplis encore cette septaine (le même espace de temps n’a pas été admis pour les deux (29)V. Casuistique dite Hatham Sôpher, section Yoré Déa, n° 331.. Selon R. Abahou au nom de R. Eléazar, c’est pour éviter un surcroît d’occupation pendant la fête. On a enseigné que, toutefois, il est permis de s’arranger de façon à se marier la veille de la fête (et les 7 jours de repas joyeux seront englobés dans la fête); cet avis n’est pas en contradiction avec celui de R. Eléazar (comme il s’agit d’un jour, on ne tient pas compte de la fatigue), ni avec celui de R. Yohanan (30)Pour un jour, on ne nuit pas à la reproduction de l'espèce., ni même avec celui de R. Hanania (31)Ce n'est pas mêler les joies, la principale ayant lieu le 1er jour du mariage.. En effet, dit R. Aba, une fois que la fiancée est entrée, la fatigue est partie.
Pnei Moshe non traduit
ר' לא. הוה שמע לה שאין מערבין שמחה בשמחה מן הדא דכתיב גבי שלמה:
מפני הטורח. במועד:
אבל מתכוין הוא. להמתין ונושא בערב הרגל. לית הדא פליגא על ר' אלעזר. דקאמר מפני הטורח דמשום חד יומא ליכא למיחש כדקאמר לקמן עלת כלתא נפקת טרחות'. כשיכנסה הכלה לחופה כבר יצאת הטירחא דעיקר טירחא חד יומא היא הלכך בערב הרגל מותר וכן לית הדא פליגא על ר' יוחנן דקאמר מפני ביטול פריה ורביה משום דמפני חד יומא לא משהי אינש לנפשיה להמתין עד הערב דדילמא לא מתרמי ליה לישא בהאי יומא. ואפי' על רבי חנניה לא פליגא. דקאמר לפישאין מערבין שמחה בשמחה משום דעיקר שמחה חד יומא הוא ושאר יומי דרגל לא חשיב שמחה בשמחה:
אמר ר' בא עלת כלתא וכו'. אדלא פליגא על ר' אלעזר קאי וכדפרישית. אבל מן האירוסין אסור. להחזיר גרושתו דאכתי חדשה היא לו:
אֲבָל מַחֲזִיר הוּא אֶת גְּרוּשָׁתוֹ. מִפְּנֵי (שֶׁשִּׂמְחָה) [שֶׁאֵינָהּ שִׂמְחָה] הִיא לוֹ. הָדָא דַתּ אֲמַר מִן הַנִּישּׂוּאִין. אֲבָל מִן הָאֵירוּסִין אָסוּר.
Traduction
– ''On peut reprendre en ces jours une femme répudiée'', est-il dit; car ce n’est plus une joie. Ce n’est vrai toutefois que si c’était une femme déjà épousée, mais non si l’on a été seulement fiancé avec elle.
וְעוֹשָׂה אִשָּׁה תַּכְשִׁיטֶיהָ בַּמּוֹעֵד. וְאֵילּוּ הֵן תַכְשִׁיטֵי אִשָּׁה. גּוֹדֶלֶת וְכוֹחֶלֶת וּפוֹקֶסֶת וְנוֹטֶלֶת אֶת שְׂעָרָהּ וְאֶת צִיפָּרְנֶיהָ וּמְעֲבֶרְת כְּלִי חָדָשׁ עַל פָּנֶיהָ. אָמַר רִבִּי יוּדָן אָבוֹי דְרִבִּי מַתַּנְיָה. בְּלָשׁוֹן נָקִי הִיא מַתְנִיתָה.
Traduction
Les femmes, est-il dit, peuvent vaquer aux soins de la toilette'', laquelle comprend: la coiffure, la teinture des yeux (au Kohl), la disposition des cheveux sous le voile, l’action de s’épiler, de se couper les ongles, de se passer un tesson sur le bas du visage (pour enlever les poils). Selon R. Judan, père de R. Matnia, la Mishna s’exprime d’une façon décente (pour désigner d’autres poils).
Pnei Moshe non traduit
ואלו הן תכשיטי אשה וכו' בלשון נקי היא מתניתא. דעל פניה שלמטה קאמר שמעברת כלי חרס להעביר השער וברייתא לשון נקי נקט:
רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא תָּסוּד מִפְּנֵי שֶׁנִּוּוּל הוּא לָהּ׃ תְּרֵין אֲמוֹרִין רִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי מָנָא. חַד אָמַר. בְּסִיד שֶׁהִיא מַתָּרָתוֹ בְתוֹךְ הַמּוֹעֵד נֶחְלְקוּ. אֲבָל בַּסִּיד שֶׁהִיא מַתָּרָתוֹ לְאַחַר הַמּוֹעֵד דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. וְחוֹרָנָה אָמַר. בַּסִּיד שֶׁהִיא מַתָּרָתוֹ לְאַחַר הַמּוֹעֵד נֶחְלְקוּ. אֲבָל בַּסִּיד שֶׁהִיא מַתָּרָתוֹ בְתוֹךְ הַמּוֹעֵד דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. וְלָא יָֽדְעִין מָאן אָמַר דָּא וּמָאן אָמַר דָּא. מִן מָה דְאָמַר רִבִּי חֲנִינָה רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וְרִבִּי יוֹדָה כְדַעִתֵּיהּ. כְּמַה דְרִבִּי יוּדָה אָמַר תַּמָּן. צָרַת שָׁעָה צָרָה. כֵּן הוּא אָמַר הָכָא. נִיווּל שָׁעָה נִיווּל. הֲוֵי דוּ אָמַר. בְּסִיד שֶׁהוּא מַתָּרָתוֹ בְתוֹךְ הַמּוֹעֵד נֶחְלְקוּ. אֲבָל בַּסִּיד שֶׁהִיא מַתָּרָתוֹ לְאַחַר הַמּוֹעֵד דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר.
Traduction
– ''Selon R. Juda, est-il dit, les femmes ne doivent pas s’enduire de chaux.'' Il y a 2 avis à ce sujet, ceux de R. Hanania et de R. Mena (32)J., en (Avoda Zara 1, 1).: d’après l’un, au sujet de la chaux que la femme enlèvera pendant la demi-fête, la discussion a lieu; mais tous défendent la chaux que l’on enlèvera seulement après la fête; d’après l’autre, la discussion porte sur la chaux que l’on enlèvera après la fête, tous admettant qu’il est permis d’user de celle que l’on enlèvera pendant la demi-fête. On ne savait à qui attribuer chacune de ces opinions; mais de ce que R. Hanina ou R. Yossa a dit au nom de R. Yohanan que R. Juda est conforme à son avis, savoir comme là (ib.) R. Juda est d’avis qu’une angoisse momentanée compte comme telle (malgré la satisfaction de l’avenir); de même ici il tient compte de la laideur du moment, bien qu’à l’avenir il en résulte une beauté. C’est donc lui qui est d’avis que la discussion porte sur le cas d’une chaux à enlever pendant la fête, et tous s’accordent à interdire la chaux qui sera seulement enlevée après la fête.
Pnei Moshe non traduit
תרין אמורין. תרי אמוראי פליגי במה נחלקו ר' יהודה וחכמים. וגרסי' להא בפ''ק דע''ז בהלכה א'. בסיד שהיא מתירתן בתוך המועד נחלקו. שהיא נוטלתו מעל פניה לאחר יום ויומים ובתוך המועד בהא הוא דנחלקו דת''ק שרי מכיון דאית לה הנאה במועד גופיה ור' יהודה אוסר שלפי שעה היא מצטערת במועד כל זמן שהיא על פניה. ד''ה אסור. מכיון דבמועד אין לה הנאה כ''א ניוול:
וחורנה. ואחרינא אמר דלא פליגי אלא בסיד שאינה מתירתו עד לאחר המועד ובהא הוא דר' יהודה אוסר ולת''ק אפי' בכה''ג שרי מפני ששמחה הוא לאחר זמן:
ולא ידעין. אנחנו מאן מינייהו דר' קנניה ור' מנא אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דאמר ר''ח וכו' ר' יהודה כדעתיה. דאמר בע''ז שם נפרעין מהן בימים שלפני אידיהן מפני שהוא מיצר לו ולשיטתיה אזיל ר' יהודה במה דקרי תמן צרת שעה צרה כן נמי קרא הכא ניוול שעה ניוול הוי דהוא אמר וכו' ש''מ דר' חנניה הוא דמוקי פלוגתייהו בסיד שהיא מתירתו בתוך המועד נחלקו ור' יהודה אוסר משום דס''ל ניוול שעה הוי ניוול בשעה שמניחתו על פניה במועד:
Moed katane
Daf 6b
משנה: מַעֲמִידִין תַּנּוּר וְכִירַייִם בַּמּוֹעֵד. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין מְכַבְּשִׁין אֶת הָרֵיחַיִם בַּתְּחִילָּה׃
Traduction
Il est permis d’ériger pendant la demi-fête un poële, ou un four. Selon R. Juda, on ne devra pas en principe marteler les meules du moulin (usées, trop lisses).
Pnei Moshe non traduit
מתני' מעמידין תנור וכו'. עושין אותן במועד ודוקא באפשר שיבשו ויאפו בהן במועד ומפני שהתנורים שלהם מטלטלין היו ממקום למקום להכי תנו מעמידין:
אין מכבשין. אין מנקרין להכות בפטיש על הרחיים כשהן חלקין יותר מדאי כדי שיהו טוחנות יפה ואין הלכה כר' יהודה אלא מותר לנקר את הרחיים לצורך המועד ופותחין להן עין:
משנה: 6b הַהֶדְיוֹט תּוֹפֵר כְּדַרְכּוֹ וְהָאוֹמָּן מְכַלֶּב. וּמְסָרְגִין אֶת הַמִּיטּוֹת רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף מְמַתְּחִין׃
Traduction
Tout simple israélite (non ouvrier) peut coudre en ces jours comme d’ordinaire; un ouvrier devra faire des points irréguliers (33)Littéral.: en dents de chien.. On pourra aussi tresser les cordages ou le filet, soutenant les lits. R. Yossé permet aussi de les tendre (pour mieux les fixer).
Pnei Moshe non traduit
מתני' ההדיוט. שתופר לצורך המועד תופר כדרכו. הדיוט נקרא כל שאינו יודע לכוין השפה לבגד שתהא שוה ומכוונת בו אלא מעקם לכאן ועושהו רחב במקום זה וקצר במקום אחר:
והאומן מכליב. עושה תפירות כעין שיני הכלב שאינן שוות זו כנגד זו אלא אחת למעלה ואחת למטה לפי שהאומן צריך לשנות במועד:
מסרגין את המטות. אורגין אותן בחבלים שתי וערב:
אף ממתחין. אם היה ארוג מכבר ורפו החבלים וממתחין אותן ולא מסרגין. והלכה כת''ק:
הלכה: דְּבֵית רִבִּי יַנַּיי אָֽמְרוּ. כְּדַרְכּוֹ מְמַלֵּא אֶת הַמַּחַט. מְכַלֶּב אַחַת אַחַת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כְּדַרְכּוֹ אַחַת אַחַת. מְכַלֶּב מַפְסִיעַ. מַתְנִיתָה מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנַן. הָרוֹצְעָנִין מַכַלְּבִין בַּמּוֹעֵד. אִין תֵּימַר אַחַת אַחַת. כָּךְ הִיא אוּמְנוֹתָן. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין בְּמַפְסִיעַ. אֵי זֶהוּ הֶדְיוֹט וְאֵי זְהוּ אוּמָּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. כָּל שֶׁהוּא מְזַוֵּיג אֶת הָאוֹמֵרִיּוֹת זֶהוּ אומָּן. וְכָל שׁאֵינוֹ מְזַוֵּיג אֶת הָאוֹמֵרִיּוֹת זֶה הוּא הֶדְיוֹט. אָמַר רִבִּי סִימוֹן. בְּתוֹפֵר כִּיסִּין כִּיסִּין הִיא מַתְנִיתָה.
Traduction
Chez R. Yanaï on a expliqué que la couture ordinaire consiste à enfiler une aiguille et à coudre avec suite; l’irrégulière consiste à s’arrêter sur chaque point. Selon R. Yohanan, l’ordinaire est de s’arrêter à chaque point, et l’irrégulière consiste à en sauter (ou passer plusieurs points d’un coup). Une barayeta confirme l’avis de R. Yohanan, en disant: les cordonniers pourront coudre pendant la demi-fête irrégulièrement; or, si c’était une couture par points suivis d’arrêts, c’est précisément son métier d’opérer ainsi; c’est donc qu’il s’agit de points par sauts. A quoi reconnaît-on la différence entre un ouvrier et un homme incompétent? C’est que ce dernier, dit R. Yossé b. Hanina, s’y prend mal pour joindre les bords à coudre. Selon R. Simon, sa couture forme des plis (n’est pas lisse).
Pnei Moshe non traduit
גמ' כדרכו\. נקרא שממלא את המחט בתפירות ומותח את החוט. ומכלב נקרא שתוחב את המחט אחת אחת:
ר' יוחנן אמר. כדרכו נקרא כשהוא אחת אחת ומכלב נקרא כשהוא מפסיע תפירות הרבה בתחיבה אחת:
מתניתא. ברייתא מסייעא לר' יוחנן דקתני הרצענין מכלבין במועד. אלמא דמכלב מפסיע והיא שינוי דאין תימר אחת אחת הלא כך היא אומנותו לתחוב אחת אחת אלא כי אנן קיימין לפרש מכליב היינו מפסיע. כל שהוא מזווג את האומריות. משווה את השפות של הבגד כדפרישית במתני':
ר' סימון אומר בתופר כיסין היא מתני'. כלומר אין זה הסימן כדר' יוסי בן חנינא. דלפעמים אף מי שאינו אומן מזווג את השפה ומכוון לעשות שוה אלא מתני' מיירי בתופר כיסין של הבגד וזהו נקרא מעשה הדיוט שא''צ אומן לכך ותופר במועד לצורך המועד וכדרכו:
מְמַתְּחִין. רִבִּי יָסָא אָמַר. אִיתְפַּלְּגוֹן חִזְקִיָּה וְרִבִּי יוֹחָנָן. חִזְקִיָּה אָמַר. סִירוּג. שְׁתִי וָעֶרֶב. מִיתּוּחַ. אוֹ שְׁתִי אוֹ עֶרֶב. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. סִירוּג. אוֹ שְׁתִי אוֹ עֶרֶב. מִיתּוּחַ. הָֽיְתָה רָפָה מְמַתְּחָהּ. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. הַכֹּל מוֹדִין בְּסִירוּג שֶׁהוּא שְׁתִי וָעֶרֶב. מַה פְלִיגִין. בְּמִיתּוּחַ. חִזְקִיָּה אָמַר. אוֹ שְׁתִי אוֹ עֶרֶב. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אִם הָֽיְתָה רָפָה מְמַתְּחָהּ. רִבִּי יָסָא הוֹרֵי לִשְׁמוּאֵל בַּר חֲנִינָה. סִירוּג. שְׁתִי וָעֶרֶב. וְלָא יָֽדְעִין אִי כְהָדָא דְחִזְקִיָּה וְאִין כְּהָדָא דְרִבִּי חִייָה בַּר בָּא דִבְרֵי הַכֹּל. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. סִירוּג. שְׁתִי וָעֶרֶב. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הַחֶבֶל מֵאֵימָתַי הוא חִיבּוּר לַמִּיטָּה. מִשֶּׁיְּסָרֵג בָּהּ שְׁלשָׁה בָתִּים. אִית לָךְ מֵימַר. שְׁתִי וְלֹא עֶרֶב אוֹ עֶרֶב וְלֹא שְׁתִי. מָהוּ לְהַעֲרִיב וּלְסָרֵג.
Traduction
Quant aux deux dernières opérations permises par la Mishna, selon R. Yassa, il y a une discussion au sujet de leur signification entre Hiskia et R. Yohanan: Hiskia dit que le premier acte consiste à tisser dans les deux sens, la trame et la chaîne, le second acte est une tension dans l’un des deux sens. Selon R. Yohanan, le premier acte est le même que celui désigné par Hiskia, et l’autre consiste à tendre ce qui était relâché. R. Hiya b. Aba dit aussi qu’ils sont d’accord sur le sens du premier terme; ils discutent seulement sur le sens du suivant: selon Hiskia, c’est une tension dans l’un des deux sens; selon R. Yohanan, il s’agit de tendre ce qui était lâche. R. Yassa a enseigné à Samuel b. R. Hanina que tisser consiste dans l’opération sur les deux sens, chaîne et trame. L’on ignorait si R. Yassa avait adopté l’avis de Hiskia, ou celui de R. Hiya b. Aba, savoir que c’est conforme à l’avis de tous. R. Aboun b. Hiya dit devant R. Zeira qu’une Mishna confirme l’avis que l’acte de tisser s’entend pour la chaîne et la trame, car il est dit ailleurs (34)(Kelim 19, 1).: On considère la corde comme jointe au lit (pour propager l’impureté) lorsqu’on y a tissé trois carrés (points); or, serait-il possible en ce cas d’admettre qu’on a tissé la chaîne sans la trame, ou la trame sans la chaîne? D’ailleurs peut-on tisser sans opérer la jonction? (L’opération sera donc double).
Pnei Moshe non traduit
איתפלגון חזקיה ור' יוחנן. בפירושא דמילתא:
ר' חייה בר בא. אמר דלא כר' יסא אלא הכל מודין בסירוג שהוא שתי וערב דאי לאו הכי לא נקרא סירוג כי פליגי במיתוח מהו נקרא דבזה אמר חזקיה או שתי או ערב נקרא מיתוח ור' יוחנן אמר זהו אם היה רפוי ממתחו:
הורי לשמואל בר חנינה שסירוג הוא שתי וערב והתירו לעשותו במועד:
ולא ידעין. אנחנו אם ר' יוסא עבד כשמעתיה דמפרש לפלוגתייהו בהכי והורי כחזקיה או אם כהדא דר' חייא בר אבא שחזר ר' יסא ומפרש כר''ח בר בא והורה לו כדברי הכל:
מתניתא. דפרק י''ט דכלים:
אמרה כן. דסירוג הוא ע''י שתי וערב דתנינן שם החבל מאימתי היא חיבור למטה שאם נטמאת המטה ניטמא נמי החבל משיסרג בה שלשה בתים וכי אית לך למימר דסירגו זה או שתי או ערב בתמיה הא בתים קאמר ועוד כי זה חיבור הוא וכדמסיים ואזיל מהו להעריב ולסרג וכלומר מהו הוא זה אם עושה הערב לבדו ומסרג בו ודאי ולא כנוס הוא אנא ודאי סירוג נקרא כשהוא שתי וערב:
רַב הוֹשַׁעְיָה אִית לֵיהּ קֶמַח וְטָחַן חִטִּין. רִבִּי זְעוּרָה אָמַר לְרִבִּי יוֹנָה. פּוּק זְבוֹן לוֹן שִׁיחוֹרִין לְדוּכְנָה. אָמַר לֵיהּ. אִית לוֹן פִּילְחָה דְמוֹעֲדָא. וְאִיקְפַּד עֲלוֹי.
Traduction
– R. Oshia, bien qu’il avait de la farine, se mettait à moudre en ces jours (35)Selon le commentaire Pné-Mosché, cette phrase doit se rapporter au 9, qui parle de moulin.. R. Zeira disait à R. Yona d’aller lui acheter du blé noir pour le piler en ces jours. —Mais, dit R. Yona, nous avons encore de quoi suffire à la fête? R. Zeira fut irrité contre lui de cette objection (malgré cela, c’est permis).
Pnei Moshe non traduit
רב הושעיה וכו'. נראה דהנכון לגרוס זה בתר מתניתין דלקמן דאיירי בענין זה:
אית ליה קמח וטחן חטין. כלומר אף על פי שהיה לו קמח לצורך המועד אפ''ה טחן חטין שיהא לו הרווחה במועד:
פוק זבין לן שיחורין. מין תבואה לדכנה לדוך אותו למועד:
וא''ל אית לן פילחא דמועדא. כלומר חתיכה די והותר יש לן לצורך המועד ואיקפד עלוי ר' זעירה שאעפ''כ מותר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source